לפענח את התעלומה: מי באמת הבעלים של פייסבוק?

סיפור הבעלות על פייסבוק מתחיל בחדר מעונות בהרווארד בשנת 2004. הקמתו הייתה פרי יוזמה של קבוצת סטודנטים המחפשים לחבר את עמיתיהם בפלטפורמה דיגיטלית. מארק צוקרברג, יחד עם חבריו לקולג' אדוארדו סאברין, אנדרו מקולום, דסטין מוסקוביץ' וכריס יוז, השיקו את מה שהיה ידוע אז כ"הפייסבוק". בתחילה, הבעלות חולקה בין המייסדים המשותפים הללו, אך הדינמיקה הזו תשתנה בקרוב ככל שהפלטפורמה תגדל באופן אקספוננציאלי.

כשפייסבוק התרחבה מעבר להרווארד לאוניברסיטאות אחרות ובסופו של דבר לציבור הרחב, בסיס המשתמשים שלה התפוצץ. צמיחה זו דרשה יותר משאבים, וכתוצאה מכך, יותר השקעות. כניסתם של משקיעי הון סיכון ומשקיעי מלאכים סימנה את תחילתו של נוף בעלות משתנה. כל סבב גיוס דילל את המניות של המייסדים השותפים, אך במקביל הניע את פייסבוק להפוך למפלצת שהיא היום.

מארק צוקרברג, הפנים הנרדף לרוב לפייסבוק, התחיל כבעלים הראשוני והמוח מאחורי הפלטפורמה. החזון שלו לעולם מקושר זה היה הכוח המניע שהביא את פייסבוק לחיים. כמנכ"ל ויו"ר, צוקרברג נשאר הדמות המרכזית בהנהגת החברה ובכיוון שלה.

בימים הראשונים, צוקרברג החזיק בחלק ניכר מפייסבוק. אחזקתו במניות העניקה לו שליטה מהותית על כיוון החברה. עם זאת, ככל שפייסבוק גדלה וחיפשה הון נוסף, צוקרברג נאלץ למכור בהדרגה את המניות בחברה. למרות זאת, הוא הצליח לשמור על גרעין שליטה באמצעות מבנה מניות דו-מעמדי, המעניק לו כוח הצבעה לא פרופורציונלי ביחס למניותיו.

המעבר מסטארט-אפ בבעלות פרטית לחברה ציבורית ב-2012 סימן שינוי משמעותי בבעלותה של פייסבוק. השליטה של צוקרברג הייתה משותפת כעת עם בעלי המניות הציבוריים. עם זאת, הודות למבנה המניות הכפול, הוא שמר על רוב זכויות ההצבעה. המשמעות היא שבעוד שהמשקיעים החזיקו כעת במניות של פייסבוק, כוח קבלת ההחלטות של צוקרברג נותר ברובו בלתי מסופק.

זרם המשקיעים הביא לרמה חדשה של בדיקה וציפיות. עם עלייתם של בעלי מניות חדשים, לכל אחד היה חזון משלו לגבי עתיד החברה, ובאמצעות ההשקעה שלהם הם ביקשו להשפיע על מסלולה. משחק הגומלין המורכב הזה בין השליטה של צוקרברג להשפעת המשקיעים היה פעולת איזון מתמדת.

לבעלי המניות יש תפקיד מכריע בבעלות על פייסבוק. הם הבעלים הקולקטיביים של החברה, כאשר השקעתם מקנה להם חלק בהצלחתה או כישלונה. בעלות ציבורית פירושה שכל מי שיש לו אמצעים יכול לרכוש מניות של פייסבוק ובהרחבה להחזיק חלק מהחברה.

קהילה זו של בעלי עניין כוללת משקיעים קמעונאיים בודדים, משקיעים מוסדיים כגון קרנות נאמנות וגופים תאגידיים אחרים. לכל בעל מניות יש זכויות הצבעה פרופורציונליות להחזקתו, המופעלות במהלך אסיפות שנתיות כדי להשפיע על מדיניות החברה ולבחור את הדירקטוריון. עם זאת, בשל המבנה הדו-מעמדי, לרוב בעלי המניות יש קול קטן משמעותית בהשוואה לצוקרברג.

הבעלות על פייסבוק לא הייתה נטולת מחלוקות. מבנה המניות הדו-מעמדי ששומר על שליטתו של צוקרברג זכה לביקורת על פגיעה בעקרון הדמוקרטיה של בעלי המניות. המבקרים טוענים שהוא מרכז יותר מדי כוח בידיו של אדם אחד, ללא דין וחשבון מספיק.

זאת ועוד, במהלך השנים היו מספר מחלוקות משפטיות בנוגע לתביעות בעלות. התביעה של המייסד השותף אדוארדו סאברין בגין חלקו בחברה הייתה מחלוקת בולטת שהוסדרה מחוץ לבית המשפט. היו גם טענות של אנשים שטענו כי הוצאו מהבעלות שלא כדין או שלא קיבלו פיצוי הוגן על תרומתם להצלחת החברה.

ב-2012, פייסבוק ביצעה מהלך אסטרטגי לרכישת אינסטגרם תמורת כמיליארד דולר. הרכישה הזו הביאה את אינסטגרם תחת מטריית פייסבוק, אבל היו לה גם השלכות על הבעלות של פייסבוק. העסקה הייתה בעיקר במלאי, מה שגרם לכך שבעלי אינסטגרם קיבלו מניות פייסבוק במסגרת העסקה.

רכישה זו הדגימה את אסטרטגיית ההתרחבות האגרסיבית של פייסבוק, תוך שימוש במניות שלה כמטבע כדי להביא פלטפורמות מצליחות אחרות לחיק שלה. כאשר אינסטגרם המשיכה לצמוח, היא תרמה לערך הכולל של פייסבוק, והועיל לכל בעלי העניין המעורבים. עם זאת, שליטתו של צוקרברג נותרה בעינה, מה שהבטיח שהרכישה תואמת את החזון הרחב שלו לגבי החברה.

כיום, מבנה הבעלות של פייסבוק, אשר מיתגה את עצמה מחדש כ- Meta Platforms Inc., הוא שילוב של משקיעים בודדים ומוסדיים, עם צוקרברג בראש. לפי ההגשות הפומביות של החברה, צוקרברג מחזיק בכמות ניכרת של מניות מסוג B, מה שמקנה לו כוח הצבעה דומיננטי. המבנה הזה בעצם מבטיח שהוא ישמור על השליטה על הכיוון האסטרטגי של פייסבוק וגם אינסטגרם.

משקיעים מוסדיים כמו Vanguard Group ו-BlackRock הם מבעלי המניות הגדולים ביותר, המחזיקים במניות משמעותיות בחברה. למרות ההשקעה הרבה שלהם, השפעתם מוגבלת בהשוואה לזו של צוקרברג בגלל שיטת המניות הדו-מעמדית. בעוד שבבעלותם חלק מהחברה, הפעילות היומיומית והאסטרטגיות ארוכות הטווח עדיין מוכתבות ברובן על ידי צוקרברג.

בהתחשב במורכבות של בעלות תאגידית, היו הרבה ספקולציות ושמועות לגבי מי באמת הבעלים של פייסבוק. כמה תיאוריות קונספירציה מציעות דמויות או ישויות נסתרות מאחורי חזית החברה, השולטות בהחלטותיה ובמדיניותה. עם זאת, אלה לרוב מופרכים ואינם נתמכים בראיות עובדתיות.

במציאות, הבעלות על פייסבוק היא עניין של תיעוד ציבורי. בעוד שצוקרברג שומר על שליטה בשל מבנה המניות הדו-מחלקות, שאר הבעלות מפוזרת בין בעלי מניות שונים בהתאם להגשת ה-SEC של החברה. שקיפות בבעלות היא דרישה משפטית לחברות ציבוריות, המבטיחה שספקולציות ושמועות לא יעיבו על העובדות בפועל.

השאלה מי הבעלים של פייסבוק אינה שאלה פשוטה. זוהי רשת השזורה בהיסטוריה, אסטרטגיה וממשל תאגידי. מארק צוקרברג, למרות דילול ההחזקה הכלכלית שלו לאורך זמן, נותר הדמות המרכזית בבעלותה של פייסבוק בשל כוח ההצבעה שלו ברוב. לבעלי המניות של החברה, למרות שהם מגוונים, יש שליטה מוגבלת בהשוואה.

הבנת הבעלות המורכבת על פייסבוק דורשת הסתכלות מעבר לפני השטח, בחינת ההשלכות של תפקידו של כל בעל עניין, ההחלטות האסטרטגיות שמקבלות החברה והמסגרות המשפטיות המאפשרות קיום מבני בעלות שכאלה. בסופו של דבר, הבעלות על פייסבוק היא עדות לאופי המתפתח של כוח תאגידי בעידן הדיגיטלי, שבו ניתן להפעיל שליטה לא רק באמצעות הון עצמי אלא באמצעות מנגנוני ממשל אסטרטגיים.

מסע הבעלות של פייסבוק רחוק מלהסתיים. ככל שהחברה ממשיכה לצמוח ולהתפתח, כך גם הנרטיב סביב מי אוחז במושכות ימשיך. לאלו מאיתנו הצופים מבחוץ, זוהי הצצה מרתקת לעולם התככים הארגוניים והדינמיקה הכוחנית. וכאשר אנו מקלפים את השכבות של הטיטאן האניגמטי הזה, אנו זוכים להערכה עמוקה יותר למורכבות ולראיית הנולד שעיצבו את אחת החברות המשפיעות ביותר של זמננו.